"החיים יכולים להיות יפים, אם רק הופכים אותם לכאלה. זה תלוי בכם".
אדי ג'אקו מספר את הסיפור הקשה ומלא התהפוכות על הישרדותו במובן המנטלי והפיזי במהלך מלחמת העולם השנייה.
הוא נדד ברחבי אירופה, נתפס, נכלא, עבר זוועות שבקושי ניתן לתאר, ברח, השתקם ונכלא שוב.
הוא מתמקד בסיפורו בדברים שנתנו לו תקווה – הקשרים שלו עם משפחתו וחבריו, הבחירות שלו לשרוד על ידי כשרונותיו והמקצוע שרכש והסלידה האוטומטית שחש, גם במצבים הנואשים ביותר, מניצול מצוקתו של אדם אחר או מאובדן כבודו שלו. ג'אקו מספר על רגעי החסד הקטנים והגדולים שאפשרו לו לעבור עוד יום עוד רגע, עוד שבוע, חודש ושנה בתהומות שאליהם הושלך על ידי האויב הנאצי.
בין העדויות שוזר המחבר לתוך סיפורו האישי את התובנות שלמד לא רק במהלך המלחמה אלא לאורך חייו, ומעניק לנו עצות חכמות מנסיונו ארוך השנים, לקחים שנוכל ליישם לחיינו שלנו על מנת לחיות אותם במלואם.
הוא קורא לנו להיאחז בקשרים שיש לנו עם חברים ובני משפחה, כיוון שאלה יהיו האנשים שמנוכחותם בחיינו אנו שואבים כוח להישאר אופטימיים ומלאי תקווה. הוא מספר על אמונה בלתי נלאית בטוב הטבוע בליבו של האדם גם לנוכח הזוועות שהאנושות מסוגלת לחולל.
ג'אקו קורא לנו לשים את מבטחנו בעזרה הדדית ובאהבת אדם, ונוטע בנו ביטחון שאלה יביסו תמיד את השנאה.
זהו ספר מעורר השראה ומלא תקווה על אדם שחזה בנורא מכול, ובכל זאת בחר להאמין שטוב לב אפשר למצוא בכל מקום.
