בבית ההורים, בדירה קטנה ומעופשת במנהטן, בדירה מהודרת יותר בעיר, במשקל תקין, במשקל עודף קל, במשקל שכבר לא נעים לומר מהו – שילה לוין מנסה לחיות את חייה. וזה לא קל.
הכול לכאורה בסדר איתה, חוץ ממה שלא: האף שלה יהודי מדי, הלימודים שלה לא מובילים לשום מקום, החברות שלה נישאות בזו אחר זו, הגבר שהיא גואלת מבתוליו הנצחיים מתגלה כשמוק, והעתיד – ובכן, העתיד הוא חתיכת בדידות מייאשת.
אז שילה לוין כותבת מכתב התאבדות. ככל הנראה מכתב ההתאבדות המצחיק, המבריק וחסר העכבות שנכתב אי פעם. יש לה תוכנית שלמה: שמלה להיקבר בה, רב חתיך שיספיד אותה, צוואה יוצאת דופן וגם מספיק כדורים לביצוע המשימה.
אבל קודם, כאמור, היא תשאיר אחריה מכתב. כזה שיגרום לכל אוהביה להתחרט על מעשיהם לעולם.
שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מאת גייל פארנט הוא ספר שנולד מתוך לב ונכנס אל הלב. הוא ראה אור לראשונה בתחילת שנות השבעים וזכה להצלחה מסחררת. מיליון עותקים נמכרו ממנו בניו יורק לבדה, הוא תורגם לשפות רבות ונשאר עדכני ונשכני גם היום. התרגום החדש והרענן של שלי גרוס לספר, כמו גם אחרית הדבר הנפלאה שכתבה, הוא הזדמנות נהדרת להכיר מחדש גיבורה בלתי נשכחת.